ישמח משה
אמור אל הכהנים (ויקרא כא א). במדרש (ויק"ר כ"ו ז') הראה לו הקב"ה למשה דור ודור ושופטיו, ודורשיו, ומנהיגיו, והראה לו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מלך הראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב, אמר לו הקב"ה משה לי אתה אומר, אמור אל הכהנים בני אהרן שהרג נוב עיר הכהנים, עד כאן המדרש. והוא תמוה מאד הגם שהוא רק דרך מליצה על הפסוק אמור אל הכהנים, וגם כונת המדרש ליישב הכפל אמור ואמרת, לכך דריש להאי אמור אל הכהנים לדרשה בפני עצמו, ואם כן ואמרת אליהם הוא אמירה בפני עצמו ואין כאן כפל, מכל מקום הוא בעצמו תמוה מאד. וליישב דברי המדרש הנ"ל, נקדים לפרש הגמרא ביבמות (דף ע"ח ע"ב) אמר רב חנא בר אדא נתינים דוד גזר עליהם וכו', עד שם (שמואל ב' כא א) אל שאול ואל בית הדמים, אל שאול שלא נספד כהלכה, ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים, וכי מצינו בשאול שהמית את הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן, ומקשה קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה, וקתבע אל בית הדמים שהרגן שאול, אין, דאמר ריש לקיש אשר משפטו שם פעלו (צפניה ב ג), באשר משפטו שם פעלו. ושם בגמרא אמר שאול כבר עברו תריסר ירחי שתא, ולאו דרכיה למספדיה גבעונים נקרי להו ונפייסינהו וכו', שם מיפייס ולא פייסינהו, אמר שלשה סימנים יש באומה זו וכו', כל שיש בו ג' סימנים הללו, ראוי לדבק באומה זו, (פירש רש"י (ד"ה הרחמנים) והני גבעונים כיון דלא מרחמי, אינן ראוין לדבק בהן), מיד גזר עליהן דוד, לכך נאמר (שמואל ב' כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה, עד כאן.
ערבי נחל
ובהיות כן החיוב על כל איש הישראלי לחפש אחר מעשיו, ובמה שנמצא בדרז"ל שהגשמים נעצרים עבורם ולשוב מדרכיו. ואמרז"ל (תענית ז:) אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרים אלא בעון גסות הרוח אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרים אלא בעון ביטול תורה אמר ר' אמי אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל. עוד אמרינן (תענית ח:) אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנאמר (משלי כה, יד) נשיאים ורוח וגשם אין בשביל איש מתהלל במתת שקר, וצריך כל אדם לפשפש אם יש בידו מאחת מהנה וצריך לשרש אחריו. וארז"ל (יבמות ע"ח:) בפסוק (שמ"ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה וישאל דוד בה', והוקשה לרז"ל מדוע לא שאל מיד, ואמרו שנה ראשונה אמר שמא עובדי עבודת גלילים יש בכם (ובכללו חילול שבת דשקול בכל הש"ס לע"ג) שניה אמר שמא עוברי עבירה יש בכם שלישית אמר שמא פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים יש בכם בדקו ולא אשכחו לכן וישאל בה'.
מי השלוח
ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים (שמואל ב' כ"א,א') אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים וכו' אמר דוד, שאול נפקו להו תריסר ירחי שתא ולא דרכיה לאספדיה, נתינים ניקרינהו ונפייסינהו. להבין אם כן למה ענש השי"ת על החטא מה שלא נספד שאול הלא השי"ת ידע שכבר נפקו תריסר ירחי שתא ולא יוכלו לתקן, מזה הוא לימוד שאם חלילה יעברו מאורעות על האדם או על כלל ישראל ולא חשוד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא, ואף שהאדם יודע בדעתו שכבר לא יכול לתקן חטאו ואף שהשי"ת יודע זאת, מכל מקום צריך האדם מצדו לפשפש במעשיו ולומר מה אעשה הלא עוד אין בידי לתקן והמניעה הוא בהכרח, ובזה יכופר עונו ולא יסמוך על מה שהשי"ת יודע זה המניעה, רק הוא מצדו צריך להצטדק באמרו כן.